הפסיכדליה מלווה את חיי זה שנים, לא כטכניקה או ככלי, אלא כמרחב לימוד עמוק שממשיך לעצב את מי שאני. חומרים משני תודעה פותחים שערים אל רבדים של קיום שנשגבים לא פעם מהבנתנו, ומזמינים אותנו להיות תלמידים של כוחות, תהליכים ודפוסים שמעצבים את האופן שבו אנו חווים את עצמנו ואת מקומנו בתוך העולם החי.
 
מסע עם חומרים אלו נושא עמו פוטנציאל רחב ומסתורי, אך גם דורש כבוד, הקשבה והכנה. אין כאן קיצורי דרך או הבטחות פשוטות. העבודה הפסיכדלית היא מפגש מורכב ולעיתים מאתגר, שבו הגוף, הנפש, התודעה והטבע נפגשים בעוצמה. כשהמסע מוחזק בתנאים תומכים, מתוך כוונה צלולה ונוכחות קשובה, הוא עשוי לאפשר תנועה עמוקה, שינוי בתפיסת העצמי והעמקה של תחושת השייכות למארג החיים.
​
טיפול מיודע־פסיכדליה הוא מרחב שבו ניתן לחקור בצורה קשובה ולא שיפוטית חוויות פסיכדליות מהעבר, את התכנים שעלו בהן ואת משמעותם. זו חקירה שעוזרת לנו להבין את המניעים, הכוונות ודפוסי השימוש בחומרים אלו. ניתן גם ללמוד, לעבד ולהתכונן באופן בריא לקראת חוויות עתידיות. העבודה נשענת על ניסיון שנצבר לאורך שנים, לצד ידע מבוסס על ההשפעות, הסיכונים וההיבטים המדעיים של השפעת חומרים פסיכדליים על המוח ועל הגוף.
​
החיבור האישי שלי לתרבות הטראנס מאפשרת לי לפגוש חוויות של מצבי תודעה לא שגרתיים בגובה העיניים, אך גם במקצועיות. לאורך השנים ליוויתי אנשים רבים שהיו תחת השפעה ברייבים ובפסטיבלים, במרחבים בטוחים של מזעור נזקים ומחוצה להם. לעיתים, חומרים שנלקחו כבילוי פתחו שער לעולם רגשי עז ומציף שלא היה מוכר קודם לכן. החזקה של מרחב סקרן ובטוח מאפשרת לרגעים כאלה להפוך ממשבר להזדמנות לצמיחה.
​
בשנים האחרונות אני עובד עם ארגון Kiyumi ומנחה ריטריטים שבהם אנו מלווים משתתפים במסעות עם פטריות ובהעמקה בסדנאות של חיבור לגוף ולטבע. במסגרת הכשרתי כפסיכותרפיסט בבית החולים לבריאות הנפש בבאר שבע, ליוויתי מטופלים המתמודדים עם תסמונת דחק פוסט־טראומתית (PTSD) בטיפול נתמך בקטמין (KAP). שתי המסגרות שונות מאוד זו מזו, אך יחד הן פותחות מבט רחב אל שדה מתפתח ומעורר השראה של עבודת עומק אנושית עם פלא התודעה.